עד גיל 19, האוכל האהוב עלי היה קטשופ. ואני קוראת לו אוכל, כי לכל דבר שאכלתי היה טעם של קטשופ.

לפירה היה טעם של קטשופ, לתירס היה טעם של קטשופ, לאורז ולקציצות היו טעם של קטשופ.

עד שלא הטבעתי את הכל ברוטב האדום לא נרגעתי.

בשלב מסוים עברה לי השריטה ומאז אני והקטשופ היינו ברוגז. היחסים הקרובים מדי ביני ובינו גרמו לי להתרחק. יכולתי לאכול אותו כשהוא מעורבב עם מיונז, אבל ככה לבד? לא ממש.

לפני שבועיים חל המפנה.

אחרי כמה שנים שאני רוצה להביא הביתה באמיקס – בלנדר מוט מושלם שפגשתי אצל אלון שבו הקונדיטור (בבלוג המדהים שלו כבר ביקרתם? – http://www.alonshabo.co.il/) ובאחת מסדנאות האוכל שהגעתי אליהן, סוף סוף הוא הגיע. ועוד בצבע האהוב עלי בעולם – אדום.

מכירים את הרגע הזה, שיש לכם מלא ציפיות ואז כגודל הציפייה? אז הפעם זה לא תפס ולהפתעתי גיליתי שהוא מסוגל לעשות הרבה מעבר למה שחשבתי. הוא מייצר אמולסיה בשנייה וחצי (מכינים איתו מיונז בשנייה בלי צורך לזלף את השמן – מבטיחה מתכון שווה בקרוב), הוא טוחן קרח כמו מפלצת ואפילו מקציף חלבונים. בקיצור, התאהבתי.

ואיך זה קשור לקטשופ אתם שואלים? הו, טוב ששאלתם.

כשהבנתי שהוא טוחן כמו משוגע, ניסיתי להכין איתו שלל רטבים וממרחים, בינהם מיונז ופסטו, ממרח קישואים עם שום וחצילים עם פלפלים קלויים. ופתאום חשבתי, אם אפשר להכין איתו מיונז וחרדל, אולי ננסה לתת צ’אנס גם לקטשופ.

במקור, כדי לקבל טעמים עמוקים של קטשופ ביתי, מטגנים בצל ושום, אליהם מוסיפים עגבניות, תבלינים ועוד מצרכים די פשוטים ומבשלים עד שהכל מתרכך. אחר כך, מצננים את הרוטב וטוחנים אותו עד שהוא חלק.

בגלל שזמן הוא המצרך הכי חשוב ויקר שלי, החלטתי לטחון את כל המצרכים קודם, מה שגרם לבצל ולשום להפוך למחית, ולזמן הבישול להתקצר בטירוף. הרי רק לקצוץ דק שום ובצל, לטגן אותם עד רכות ואחר כך לבשל את הרוטב לוקח בסביבות 20 דקות. אל הדקות האלה תוסיפו את הטחינה בסוף והרי לכם מלא זמן שאפשר לנצל להכנת עוגת שוקולד. למשל ?

במקום כל הבג’ראס הזה, טחנתי את כל המצרכים ב-30 שניות, העברתי לסיר לבישול של 5 דקות וזהו! משם הדרך לבקבוקים הייתה קצרה בדיוק כמו הדרך שעשה הקטשופ בחזרה ללב שלי.

אז השלמנו הוא ואני, ואני מקווה שאחרי המתכון הזה גם אתם תתנו לו צ’אנס. לא רק שמכינים אותו במהירות, אלא שתוכלו לשלוט במתיקות ובמצרכים שנכנסים לרוטב שלכם. ואגב, אם יש לכם ילדים קטנים בבית שמאוד אוהבים קטשופ, תנו להם לנסות את הגרסה הזאת, אין לי ספק שהם לא יבחינו בהבדל.

וכדי שתוכלו לראות שזה אכן קלי קלות, צילמתי לכם סרטון קצר של שלבי ההכנה!

קרדיט מוזיקה: Peter Gresser – “Skipping in the No Standing Zone”

קטשופ ביתי

מצרכים:
1/2 בצל לבן, קלוף
2 שיני שום, קלופות
2 כפות שמן זית או קנולה
1/4 כוס מייפל או סילאן (אפשר גם פחות – הסבר בשלבי הכנה)
4-5 כפות חומץ (חומץ יין/חומץ אורז/חומץ רגיל)
כף רוטב סויה בהירה
2 כוסות עגבניות מרוסקות דק (של חברה איכותית)
1/2 כפית מלח

תוספות ושדרוגים (לא חובה):
4 ס”מ ענף סלרי
מעט אגוז מוסקט
1/2 צ’ילי לגרסה פיקנטית

אופן הכנה:
– חותכים את הבצל לרבעים.
– מניחים את כל המצרכים בכוס של הבלנדר, לפי הסר ברשימת המצרכים, וטוחנים במשך 1-2 דקות.
– מעבירים לסיר קטן ומבשלים עד רתיחה, בערך 5 דקות. מקפידים לערבב מדי פעם. טועמים ומתקנים תיבול אם צריך.
– מעבירים לבקבוקים שעברו סטריליזציה ושומרים במקרר.

הערות ושדרוגים
– חשוב לעשות סטריליזציה לבקבוקים כדי שהקטשופ ישמר כמה שיותר זמן. אני פשוט מניחה את הבקבוקים בכיור, כשהם פתוחים, וממלאת במים רותחים. אחרי 3-5 דקות שופכת את המים ולא נוגעת יותר בחלק הפנימי עם הידיים.
– הטעם של הקטשופ מתחיל ונגמר בעגבניות המרוסקות, ולכן, מאוד חשוב לבחור חברה טובה. בגלל שכל אחד משתמש בחברה אחרת, ולכל חברה יש אחוז מתיקות שונה, אני ממש ממליצה שתטעמו את הקטשופ אחרי הבישול ולפני שאתם מעבירים לבקבוק. אם הוא מתוק מדי אפשר להוסיף עוד עגבניות ולבשל עוד 2 דקות. אם הוא לא מספיק מתוק מוסיפים עוד קצת מייפל. שימו לב שהקטשופ אמור לצאת מתקתק, כמו הגרסה הקנויה.
– רוצים לשדרג? מוסיפים סלרי בזמן טחינת המצרכים. אפשר גם להוסיף מעט אגוז מוסקט או צ’ילי לטעם יותר פיקנטי. בכל מקרה, כל תוספת צריכה להכנס כבר בשלב הראשון של הטחינה.
– אם אתם מעדיפים את הקטשופ יותר אדום (הוא הופך לאדום יותר אחרי יום במקרר), פשוט תוסיפו בזמן הטחינה כף רסק עגבניות.
– אני מקדימה מידע לשאלה ? הבאמיקס (מיוצר בשוויץ) עולה בסביבות 800-1200 שקלים, וכן, זה לא זול ביחס לבלנדרי המוט שיש בשוק, אבל באמת שהוא שווה את זה. בגלל שהמנוע שלו מחובר למוט, ולא מסתובב סביב עצמו אם הסכינים נתקעים, אלא מפסיק לסובב את המנוע, הבלנדר לא מתחמם ונשרף (סליחה 2 בלנדרים שהרגתי ממש לאחרונה) וגם יש לו הרבה יותר אופציות מבחינת הסכינים. בקיצור, סופר מומלץ. ותגידו שאני שלחתי אתכם, אולי יתנו לי איזה אחוז בחברה ואז אוכל לרכוש עוד בלנדר בצבע לבן כדי שיהיה אח קטן לאדום שלי.