כשהייתי בת 13 מישהי מהמשפחה טפחה לי על הבטן ואמרה “מה זה, נהייתה לך בטן”. לא הייתה לה כוונה רעה, היא בטח לא שיערה לעצמה מה המילים שלה יכולות לעשות, ואם כבר, היא בטוח קיוותה שזה יעשה את מה שכולםםם רצו שיקרה – שאתרחק מהאוכל.
אני לא זוכרת המון מהילדות שלי, אבל את המשפט הזה, את הפלישה הגסה למרחב המוגן שלי, אני זוכרת טוב מאוד עד היום.
מאותו יום החלטתי לעשות דווקא.
אף אחד לא יגיד לי איך להראות, אף אחד לא יגיד לי מה לאכול, אף אחד לא יקבע לי איך להתלבש, אף אחד לא יאהב אותי בגלל שנמנעתי מאוכל, אף אחד לא ישפוט אותי בגלל איך שאני נראת.
מאותו יום החלטתי להלחם – להלחם שיאהבו אותי בגלל מי שאני ולא בגלל הבטן השטוחה, להלחם שירצו לשמוע אותי בגלל מה שיש לי בראש ולא בגלל שרזיתי, להלחם שירצו אותי בקרבתם למרות שאני לא עומדת בשום קריטריון יופי שהחברה החליטה שהוא זה שאידיאלי. מאותו יום התחלתי באמת לאכול. והרבה. הרבה מעבר לצרכים של הגוף.
רק במבט מפוכח אחורה הבנתי שעשיתי, ואני עדיין עושה, דווקא. שאני מנהלת את חיי עם מנטרה קבועה – אתם לא תקבעו עבורי מה נכון ומה יפה. שאני מונעת מאינספור מבחנים שאני עושה לחברים שלי. חדשים וישנים. בודקת אם ישארו למרות שאני לא עומדת בקריטריונים.
לפעמים כשאני עומדת מול המקרר ורוצה לאכול משהו למרות שאני יודעת שהוא משמין או לא בריא, אני מדברת עם עצמי ומספרת לעצמי את הסיפור הקבוע – בא לי לאכול את זה, אז מה שזה משמין, הם לא יאהבו אותי בגלל הקילוגרמים העודפים? מעולה, הנה דרך לסנן אותם מחיי.
בכל פעם כשהרגשתי שמישהו לא מעריך או שיש למישהו מה להגיד הוצאתי אותו מחיי, אפשרתי לדמעות לזלוג ומיד אחר כך רצתי ללמוד משהו חדש. הפכתי את התסכול לכח שמניע אותי לעשות דברים גדולים כדי להוכיח לעולם שנראות היא לא כרטיס כניסה. היא בסך הכל חותמת שנמחקת מהיד.
העובדה שמעולם לא נראתי כמו דוגמנית גרמה לי לעבוד קשה יותר כדי שיקשיבו לי. שלא יזלזלו. והאמת? למרות התסכול אני מודה על המתנה הזאת.
—
אבל מאחורי המתנה הזאת יש לא מעט רגעים של כאב.
רגעים שבהם אני מבינה שאני מאבדת שליטה – אבל הבטחת לאכול בריא היום, למה את חייבת להרוס. והאכזבה.
רגעים שבהם אני מתלבשת בלי להסתכל במראה – כי למה אני צריכה את התסכול הזה.
רגעים שבהם אני קונה בגד רק כי עולה עלי ולא כי רציתי – כי מה זה משנה מה הטעם שלי.
רגעים שבהם אני חייבת להתפשר. ואני שונאת להתפשר.
רגעים שבהם אני רוצה לרוץ אבל בקושי יכולה ללכת.
רגעים שבהם אני רוצה להצטלם אבל מבינה שאף אחד לא ירצה לראות – אני לא רוצה, אז הם?
רגעים שבהם אני רואה את המבטים המתוסכלים של אנשים סביבי שתוהים איך אני לא עוצרת את הגלגל. ואיך זה שאני לא מבינה כמה רע השומן הזה מעולל. והרגע הזה של לאכזב. אותם, את עצמי.
רגעים שבהם אני יודעת שמה שנכון הוא לאכול בריא יותר ועדיין בא לי צ’יפס. ואחר כך, כשהוא קר ודוחה, אני רוצה להקיא אותו החוצה ממני.
רגעים של דמעות. מלא מלא דמעות. ואיך זה שהן לא נגמרות.
רגעים שבהם האוכל הופך ממקור לשמחה למקור להרס. שהוא כבר לא מזין את הבטן אלא רק את הפחדים והדווקא. את הרצון להגיד לעולם – ככה אני, תאהבו אותי ככה או תלכו.
—
יש לא מעט רגעים בחיים שאני שואלת את אלוהים בשביל מה הוא נתן לי מתנה שיכולה לשמח ובאותה נשימה להרוס ולהכאיב.
לא תמיד הוא עונה לי. לא תמיד אני מוצאת תשובות. אבל היום הייתה לי תשובה – המתנה הזאת כאן כדי לדחוף אותי להיות טובה יותר. כדי לדרבן אותי להצליח למרות הכל. וגם כדי לספר לכם שאם יש משהו אחד שאני רוצה שהמתנה שלי תעשה, זה לגרום לאנשים לחשוב פעמיים לפני שהם שופטים אחרים. לפני שהם מייצרים קריטריונים.
לו הייתי משוחחת עם כל אחד ואחת מכם פנים מול פנים, הייתם מספרים לי שאתם אוהבים אדם באשר הוא אדם. אבל האמת היא, שהמציאות אחרת לגמרי. כי קל לכולנו לספר לעצמנו שאנחנו טובים וחומלים, שאנחנו מקבלים ומפרגנים, אבל בתוך תוכנו רבים מאיתנו לא באמת מתנהגים כך.
—
יש לי מזל גדול שזכיתי בכם. זכיתי שתקשיבו לי, זכיתי שתקראו את המילים שלי, זכיתי באהבה שלכם. חלק מזה קרה כי ספגתם את מה שיש לי לומר מבלי שחשפתי את הקנקן. כהחלטה מודעת אני כמעט ולא נחשפת בתמונות או בסרטונים, רוצה לאפשר לכם להכיר את היכולות לפני שאני מכירה לכם את השמיכה שעוטפת אותם.
הייתם, ואתם עדיין, האנשים היחידים שאני לא עושה להם דווקא. שאני לא מעלה סרטונים שלי כדי לבדוק אם תברחו כי לא בטוח שזאת הדוגמנית שרציתם שאהיה.
—
היום יותר מתמיד אני רוצה לנצל את הבמה הזאת כדי לבקש מכם דבר אחד – אל תפחיתו בכאבו של אחר. אל תתנשאו על חולשותיו של מי שלא עומד בקריטריונים. אל תשפטו אחרים בגלל המראה שלהם.
היופי, בר חלוף הוא. אבל הנשמה? עד יומנו האחרון כאן היא.
- ואגב, התמונה למעלה צולמה מול שמש שמחליקה את הקמטים, איפור מאסיבי שמחמיא לסנטר ולעיניים הנפוחות, שיער שעוצב במשך שעה על ידי ספר וחיוך שמסתיר שממש לפני שנייה הסטייליסטית ביום צילום רצתה שאלבש שמלת מיני מזעזעת גם כשראתה שהדמעות מתחילות לרדת – כי ככה זה כשאנחנו מאכילים את עצמנו שאנחנו אוהבים אנשים, אנחנו שוכחים שהם ממש פה מולנו. קיוויתם שאשים פה תמונה אותנטית שלי בפיג’מה ובלי איפור ושיער? גם אני קיוויתי. אין לי כזאת.
חתיכת טקסט. כל מילה באבן. אנשים רגילים לשפוט ולהקר כאילו הם בעצמם הוא האחר. תמיד הייתי נגד כותרות ותיוגים. אם אתה שמן אז אתה…., אם אתה ערבי אז אתה….. אם את אמא אז את….. אם את אישה אז את בטוח …..(אוהבת קניות, בזבזנית, אוהבת לדבר וכו’). כולנו בני אדם, אנחנו שונים וטוב שכך. מאחלת לך שכל הטוב שאת מעניקה לנו הקוראים, יחזור אלייך כפליים.
כתבת מהממם .
אני יכולה להגיד לך שלאורך השנים הייתי בעליות וירידות גם היום אני נלחמת מול הרציונל שהחברה מכתיבה . למול הרצונות והדחפים שלנו.
את מהמממת היופי הוא פנימי אבל לך יש את שניהם גם חיצונית את מהממת . תאהבי את עצמך כי יש מאחורייך קהילה שלימה שאוהבת אותך.
מאוד נגעת וריגשת…
קרוב לוודאי שכל אחד מאיתנו יכול להזדהות עם מה שכתבת – כל אחד מסיבותיו ועם סיפורו האישי…
המשיכי לשמח אותנו עם מתכונים טובים וכתיבה קולחת …
אוהבת אותך
מלכה❤️❤️❤️❤️❤️
וואו.
מרגש ומעורר השראה.
תודה על האומץ לשפוך את הקרביים בשבילנו.
אמן ואמן שיביא שינוי!
חיבוק גדול!
אני לא מכירה אותך ואני אוהבת אותך. יש לך מילים חזקות וככ נכונות. הלוואי וכולנו נהיה אמיתיים לעצמנו ולסביבה רוב הזמן. נהנית לראות אותך, לקרוא אותך ולאכול את היצירות שלך.
את מהממת. הבפנים שלך (כמה שאנחנו רואים וירטואלית) והבחוץ שלך. באמת❤️
תודה על מי שאת. על הכנות והאותנטיות במרחב וירטואלי בו בקלות אפשר להחליק ולהסתיר את מה שמפריע. מזדהה ומעריכה מאוד♥
אני מתה עליך רחלי!! רוצה לחבק אותך חזק ולספר לך שזה סיפור חיי.
הערות קטנות של “השמנת”, “גדלה לך הבטן”, “תאכלי פחות”, “חבל שאת לא מפסיקה”, “זה משמין”, מול “תטעמי גם זה”, “זה בריא, אפשר!”
התפשרויות של לקנות בגד כי הוא עולה עליי, לא להצטלם תמונות גוף, לצלם מלמעלה, ללמוד להשתמש בקונסילר “מחטב”… לא להיות שלמה עם מה שנשקף במראה… הרשימה ארוכה, להמשיך?!
בגרתי, התבגרתי, השמנתי, התחתנתי, באו הילדים, מלא חברות טובות מסביב, ברוך ה’.
והקולות מהעבר… הם עדיין שם, במיוחד מול עוגה מושחתת או קינוח מושלם.
תמיד יהיו מי שיעירו וישפטו אבל המזל שיש גם מפרגנים.
היופי הוא בעיני המתבונן וכשמכירים באמת, כבר לא רואים פנים או סנטר כפול, נגלית הנשמה.
עם השנים למדתי לסנן, להתעלם, “לשים פס” על מה שחושבים כולם.
זה עוד יבוא, אני רוצה להבטיח אבל קשה לי, אז אני ממש מקווה🙏🏻🙏🏻🙏🏻
חיבוק ענק ומלא אהבה❤❤❤
מרגשת ♥️
פוסט חשוב 🙏🏽
המילה הזדהות קטנה מידי… אני רק יכולה להגיד שאני מבינה ומכירה כל מילה כל רגש כל עלייה וכל ירידה את כל מבטי הסלידה את כל השיפוטיות מבפנים ומבחוץ כל הכבוד על האומץ לכתוב…..כל הכבוד שאת יכולה לראות בזה מתנה ….חיבוק וירוטאלי
אלופה! אני אוהבת אוכל, כן גם רואים את זה כשמסתכלים עליי. השנים עברו להן ואני אף פעם לא הרגשתי בנוח עם עצמי, לא רציתי לבלוט אלא להחביא ולהתחבא. עם השנים אני מתחילה להבין יותר, פחות אכפת לי מה יחשבו (לפעמים זה מנסה להתגנב חזרה ואני דוחפת בכח החוצה!) אלא מה אני חושבת. אם אני לא אוהב אותי, אף אחד לא יאהב. תמיד יהיה לכולם מה לומר ואף פעם זה לא יהיה מושלם בעיני כולם. חשוב שאת תאהבי אותך. ואם זה אומר להתאמץ וחתוך יותר סלטים ולאכול פחות ממה שאת רגילה שטעים לך ולעשות הליכות כשבא לך להתכרבל ולראות סרט, תעשי! כי זה יעשה לך טוב. ולא כי מישהו אחר נהנה לראות אותך 20 קילו פחות. חיים פעם אחת ובסוף, המשקל של מה עשית והיית בשבילך ובשביל אחרים- הוא לא המשקל בקילוגרם.
שולחת אהבה
קוראת אותך כבר הרבה זמן, בשקט, והמתכונים שלך גיוונו ומגוונים את האוכל שאוכלים כאן אצלנו, וחלקם כתובים אצלי במחברת המתכונים כי כמה אפשר כל פעם להכנס מחדש כדי לחפש אותם פה.. וידעתי שאני מחבבת אותך, את הכתיבה הנעימה והרהוטה, את ההתלהבות, ואת אהבת האדם שנמצאת אצלך בין השורות.
כתבת כאן בכנות ופתיחות מעוררות השראה, אז החלטתי להפסיק לקרוא בשקט, ולהגיב, ולהגיד תודה על זה, ותודה בכלל. תודה על המתכונים שלך הטעימים ועל המילים שלך המאירות. מקווה שתמשיכי לשתף כאן באור, בחום, וביצירתיות שלך.
כתבת מרגש ואישי מאד. אני עוסקת בזה עם נשים ונערות ומאד מבינה את כל מה שחווית וחווה ואין ספק שלתרבות יש חלק משמעותי בכל זה. כשעוד ועוד נשים מצליחות ישימו את הנושא בפרומו ואכן ילמדו מגיל צעיר שהצלחה אינה קשורה במראה ובכמה לייקים מקבלים על סלפי אז אולי יכול שינוי. בינתיים צריך לחזק נשים להיות בטוחות בעצמן ולאהוב את מי שהן למרות הסביבה השיפוטית
את מדהימה ואמיתית והשראה גדולה ויש לך לב ענק כל כך עד שהוא מקרין החוצה גם לחברי הקבוצה וכולם יודעים שבקבוצה הזו רק מפרגנים, ורק מעודדים ותמיד יש מענה לשאלות, גם הכי בנאליות. וכולם יודעים לא כי כתבת את חוקי הקבוצה אלא כי זו מי שאת ואת גורמת לנו להיות כאלה. אין לי ספק שמי שבקירבתך פשוט זוכה להכיר אשה עם נשמה גדולה. וזה מה שחשוב ❤️
ריגשת. כל מילה בסלע. אנשים שופטים כל הזמן והחואי שידעו להכיל, לפרגן ולקבל את כולם כמו שהם.
וואו, קלעת לי בול להרגשה והמחשבות על עצמי.
משמח לדעת שאת בוחרת להסתכל אחרת ולראות את הצדדים הטובים, מקווה שאגיע להשלמה הזאת גם. בנתיים לצערי אני עדיין מרגישה שאני בשלב הדווקא.
תודה על ההשראה ועל השיתוף, לא ברור מאליו בשום צורה ❤
אויש, איזה כאב לב.. אני קוראת את המתכונים שלך ומוצאת שם כל כך הרבה שמחה ואהבת אדם. אני חושבת שניתבת את מערכת היחסים שלך עם אוכל למקום כל כך מוצלח!
את נהדרת ואני מתה על המתכונים שלך
אני הכי גאה בך בעולם על המילים האלה. מדהימה, אמיצה והכי חשוב – פשוט אישה אמיתית. אוהבת אותך מאוד ♥
ריגשת אותי מאוד רחלי.
האומץ לכתוב ולשתף הוא לא מובן מאליו.
מאחלת לך להיות בשלום עם מי ומה שאת בלי לעשות דווקא לאף אחד, ובעיקר לא לעצמך.
את נהדרת ומושלמת בדיוק ככה
וואו, ריגשת ממש!
מאחלת לך שתהיי שלמה עם עצמך ועם העשייה המבורכת שלך❤
רגשת מאות בכנותך הכובשת ובאופן שבו שזרת את הרגשות והחוויות הכה אינטימיות ובחלקן כה מוכרות לי .מאחלת לך שתמיד תמשיכי להאיר את ימינו ושולחנותינו ולהיות מוארת גם פנימה כי את ראויה להיות באור תמיד👸💝🌷❤
ריגשת❤❤❤
ממש התרגשתי עד דמעות, כי ניסחת כל כך יפה וברור בדיוק את מה שאני !! לא חשבתי לרגע שכך את מרגישה, כי את תמיד נראת לי יפה מוצלחת מוכשרת! תודה לך❤️ תהיי חזקה! את כל כך נהדרת ושווה בדיוק כמו שאת😘
רחלי,
זכית, זכית בהמון מתנות בחייך,
ותודה שאת משתפת את המתנות האלה עם כולנו.
חזקי, אמצי והמשיכי לחזק
רחלי: המשיכי להביא חום, אהבה וטוב לב, באשר תלכי. את מביאה איתך אור וטוב!
אנחנו לא מכירות באמת, אבל אוהבת אותך. את האמת שלך ואת הטוב והיופי שאת מפיצה. תודה על המילים והחשיפה ❤️
מדהה איתך מאוד מאוד. תודה על השיתוף ועל הפתיחות 😌
אוהבת אותך❤❤❤❤❤❤❤❤❤את מושלמת
וכן,אני מכירה את ההתמודדות מקרוב ממש
נרשמתי לקבוצת דיאטה ולא הלכתי היום כי הייתי מבואסת מזה שבטוח עליתי במשקל השבוע…
מתוקה שאת כתבת כל כך אמיתי כל מילה צרבה בלב.
קבלי את עצמך דאגי לבריאותך ותשמרי כל יום שיש לך את היכולות הנהדרות שלך
תודה לך על המלים, הפתיחות, ישירות , האומץ ובעיקר תודה על מי שאת
את השראה ענקית והאומץ שלך לחשוף את עצמך בצורה הכי ישירה זה לא מובן מאליו! אז תודה! מרגש!
מזמן לא קראתי מילים כאלה של אמת ואומץ
והתבוננות פנימה
תודה על זה ואני מברכת אותך במלא אהבה
בכל מצב
אשמח לשלוח לך משהו
אפשר?
התרגשתי והזדהתי,
את פשוט נהדרת אמיתית וכל כך רגישה.
מזדהה עם כל מילה, מחזקת ומחבקת.
אנחנו הכי הכי- בדיוק כמו שאנחנו ♥️
את מקסימה אמיתית ואמיצה!!
מאוד מאוד מזדהה עם הדווקא הזה, האנטי הזה לתכתיבים החברתיים.
ואיזה כיף שמישהו מתמלל את הרגשות האלה סוף סוף בכזאת כנות ורגישות ❤️
רק השנה, לראשונה, בגילי המופלג (46) הצלחתי להשתחרר מהדווקא הזה
ולעשות את השינוי התפיסתי בשבילי ורק בשבילי!!
מבחינת החברה אני רחוקה מלהיות רזה , אבל זאת לא השאיפה שלי בכלל! רק להרגיש טוב עם עצמי, לאהוב את זאת שבמראה ולשפר את הכושר האישי… גם סוג של דווקא 🙃
תודה עלייך, על מי שאת על הטקסט הזה ועל המתכונים המופלאים ❤️
את פשוט מהממת, ולמרות שאני לא מכירה אותך רואים בעיינים שלך איזה בן אדם מקסים את ואיזה לב ענק יש לך וכמובן שכל מתכון שלך הוא מנצח! תישארי נאמנה לעצמך כי את הכי מדהימה שיש ותודה על המילים שמחזקות ומראות שכולנו עוברים קשיים דומים בצורות שונות ❤️
את מדהימה ואמיצה ❤️
כתבת מאוד יפה ואמיתי 💜
לא מכירות ברמה האישית אך אני עוקבת אחרייך כבר זמן רב ופשוט מתענגת על כל מה שאת מעלה ובעיקר על הכישרון שלך והידיים שקיבלת למטבח, אני רוצה להחמיא לך על האומץ, על האותנטיות על הכנות ועל המילים העמוקות שחודרות כל כך עמוק.
תודה לך רחלי, תישארי מסקרנת, מדהימה ומלאה בפשטות!
המילים שלך מלאות משמעות ויכולת להתבטא בצורה הכי מרגשת שנתקלתי בה לאחרונה. את מדהימה בדרכך!
יש לי מילה אחת להגיד לך על הטקסט הזה – תודה!
אלופה !!!!
מקסימה ומיוחדת, מלאה כולך בטוב והכל אמיתי, בלי הצגות ופייק.
וואו
בומבה של טקסט. את אור וטוב בעולם, תודה על זה.
לקרוא טקסט כל כך מרגש על הבוקר..
מילים חזקות ומעצימות.
את השראה גם אם לא התכוונת..
פשוט מלכה.🌹
תודה לך מרגש ואמיתי כל כך. תודה על המילים והמתכונים טקסט מקסים חשוב ומעורר מחשבה שומרת אותו להראות לביתי בת ה 11. את מדהימה כמו שאת תמשיכי לבעוט בכל העולם (:
רחלי את מעבר לזה שהמתכונים שלך כתובים במפורט, נעימים לקריאה, תמיד עם סיפור מעניין מאחורה והכי חשוב מאוד טעימים את השראה! לנשים, גברים ולכל מי שחפץ למצוא משהו אמיתי באינטרנט.
תמשיכי להיות את, פשוט את.
תודה❤️
ריגשת
אי אפשר היה להפסיק לקרוא
תמשכי להיות אמתית אמיצה ושלמה
וואו
מדהים !!!!
חשתי הזדהות מטורפת
כל כך נכון
כל כך כן
כל כך הכללללל
תודה
ואגב
את נראית מדהים❤️
רחלי המקסימה!
חצבת מילים מהלה שנכנסו ללב. אני דווקא הכרתי אותך בלייב לפני שידעתי על כל מה שאת עושה, ואת מאירת פנים, מלאת שמחה, ועושה כיף למי שמסביבך❤️❤️❤️
בעייני את אשת מקצוע, בשלנית בחסד עם בלוג מהמם שעושה חשק לבשל ולאפות למשפחה. בתור מי שאוהבת את מה שאת עושה את יפה ומדוייקת בדיוק כמו שאת. תחיי רק את חייך בלי לחשוב מה חושבים כי הכוח בידיים שלך להחליט לשנות או להחליט לא לשנות ושתי ההחלטות הן אך ורק שלך. ואם תחליטי ללכת על מתכונים אחרים ״רזים״ יותר מבטיחה שעדיין אמשיך לעקוב אחרייך כי את פשוט מצויינת.
אוהבים אותך רחלי! אהבתי את המתכונים שלך ואת הדרך המיוחדת בה נתת רקע למתכון, וטיפים ברוחב לב.
אהבנו את התמונה שלך שלוותה את המתכונים ואת הצניעות שלך.
את כשרונית ויצירתית ואנו חשים בכל מתקון את הלב הגדול שלך….
תודה רבה
ברכה משה הורוביץ
זה מיוחד בעיני שבעולם שכל כך מקדש חיצוניות יש עוד אנשים שיש להם עומק. שיודעים להתבונן פנימה. להכיר בערך התוכן. אני חושבת שעצם ההבנה הזו ועצם הכתיבה שלה כאן והשליחה שלה אל העולם, היא המתנה הכי גדולה שה׳ נתן לך…
בחנוכה מדברים הרבה על היוונים, שקדשו את היופי, את המראות.
ולעומתם היהודים שסלדו מכך וקדוש את החומר על ידי הרוח האיתנה. המצוות, הערכים, התורה.
לא התכוונתי לתגובה כל כך כבידה…
אבל בחנוכה הזה, כשתדליקו נירות ותשירו על נצחון המכבים.
תדעי שגם את בתשפ״א 2020 ניצחת שוב פעם את היוונים הקטנים שיש לנו עד היום בחברה! את אלו שמקדשים את הנראות…
וכותבת את זה מי שמבינה דבר או שניים בעניין… וחוותה….
תודה רבה על הרהורים והתובנות שזכיתי להם בזכותך!
אשה מדהימה ומרגשת !!!! את מעוררת השראה !!! מלכה!!! להדפיס את הטקסט המרגש שלך ולהפיץ בבתי הספר !!!!!
וואוהו, קראתי על עצמי עכשיו, לא טפיחה על הבטן אלא משפט חד ומדויק: “תגידי, למה את כל כך שמנה?”. עד היום לא הפסקתי לבכות, גם אם זה בלב. אני בכנות מעריצה אותך שהנפת את המילים ולא הפכת אותן רק לעלבון. תמשיכי להאמין בעצמך כי זאת תכונה שגם לרזות, שטוחות, גבוהות וללא צלוליטיס, אין (;
סיפור חיי, מילה במילה. כואב. תודה לך על הכנות המדהימה, תראי כמה נשים מתחברות לזה. חיבוק חזק.
אוווו רחלי, איזה פוסט. כל מילה פוגעת בול בבטן הרכה (תרתי משמע) ומעלה דמעות בעיניים. לא משנה שאני כבר ממש גדולה ואמא לילדים, המשקל והמראה כלכך משפיע והמחשבות עליו קיימות ברמה יומיומית. אם אני שונאת את עצמי כל כך – איך אחרים יאהבו אותי? מי ירצה להיות חבר של אשה ככ גדולה?
ברור שכשאני מסתכלת על אחרים במצב הזה אני דווקא כן חומלת- אוהבת אותם כפי שהם! אבל אני? חיייבת להיות מושלמת! וכמובן אני לא.
הפוסט שלך חשוב. אכן קבלת מתנה באוכל ובמילים.
הכתיבה שלך כל כך אמיתית ומרגשת ומתארת את מרבית האנשים, חבל שמגיל קטן שופטים ומצפים מאיתנו להיות לפי מודל מסוים.
❤️🌹
תודה לך על הטקסט הזה.
תודה על השיתוף וההשראה שאת נותנת לכולנו בחווית הבישול
כמה מרגש השיתוף שלך❤️
מדהים כמה כתיבה ושיתוף יכולים להוביל לחוסן נפשי. שאפו על הפרסום המרגש.
מקרה שהיה, כך היה. לפני הרבה שנים לקחתי את בתי האמצעית, אז, בת 9 או 10 לבדיקה אצל רופאת הילדים. המשפט הראשון שהרופאה אמרה לה בביקור חקוק בזכרון המשפחתי מאז : “אנחנו לא כ”כ רזות. היא המליצה להפסיק לאכול במבה…! מן הסתם לא התכוונה להרע, ויאמר לזכותה שהיא הייתה רופאה מעולה. אבל, למילים יש משמעות. והמסר שהיא העבירה לילדה קטנה… לא וואו בלשון המעטה.
“הילדה” (כיום בת 32) בסדר גמור. ללא צלקות נפשיות. אבל עדיין זוכרת היטב את המשפט.. ועדיין מדי פעם זה עולה בשיחות חולין.
תודה על האומץ ועל הכנות
רחלי,
אני מעריצה אותך על האומץ ועל הכנות.
כל כך קל להישאב למשחק החברתי הזה ולתת לו להכתיב לנו את הערכים, את הרצונות, ואת סדר העדיפויות שלנו.
נגעת בנקודות הכי רגישות שיש, לרובנו (אם לא לכולנו).
משהו קרה לי מבפנים כשקראתי את המילים שלך, תודה על השיתוף הזה.
אני רוצה גם לומר לך שאני עוקבת אחריך כבר תקופה ארוכה וכל כך מתרשמת מהמקוריות שלך, מהאסתטיות, מהסיפורים היפים שאת מוסיפה – המתכונים שלך הם עוד דרך בה את בא לידי ביטוי לעולם, וזאת דרך מופלאה מופלאה.
אין לי מילים. את מדהימה ופשוט מרגשת! ❤️
ואוו ,
כמה שהמילים האלה באו דוקא בזמן הנכון עבורי..
אני בדיוק לפני בחירת מקצוע ומתחבטת עם עצמי ומרוב שהראש שלי מודע ותפוס בחברה ,
הראש שלי סתום בזה – במקצוע הסטייליסט והמקובל שאני לא בטוחה שמתאים לי ,-מסונוורת…
המילים שלך חיזקו אותי מ-א-ו-ד!!!!
תודה !
קרוטית,
וואו נוגע ללב ממש..
מרגש
הכרתי את הבלוג רק בחודשים האחרונים בעקבות הקורונה והתמכרתי
מצטערת לשמוע שככה את מרגישה..נורא כואב שמשפט אחד ממשיך איתך הלאה לכל החיים והורס.
אני כל כך אוהבת את הכתיבה שלך, פותחת כל מתכון שאת שולחת..מדפיסה הרבה מהם
ורצה לנסות בעצמי. הכל ככ טוב, איכותי, טעים וקל עם ההוראות המדוייקות והטיפים המעולים
שלא לדבר על התמונות..מעלפות!
תודה לך על הכל..מאחלת לך הרבה אהבה עצמית, לפחות כמו שאנחנו הקוראים אוהבים אותך.
ושתמשיכי להצליח בכל תחום בחייך
אוהבת אותך ושולחת חיבוק ענק,
לירון
היי קרוטית,
נחשפתי לאתר שלך לפני כמעט שנה ורציתי לכתוב לך כמה דברים.
את מקסימה, מוכשרת ונותנת השראה!
המתכונים שלך מדהימים ומצליחים כל פעם מחדש.
קיבלת מתנה שאת עוסקת במקצוע שאת אוהבת, וגם את בעלת יכולת כתיבה שיודעת למגנט את הקורא.
לא כולנו נולדנו דוגמנים ודוגמניות, אבל הכי חשוב זה באמת לדעת להעריך ולאהוב אפילו שיש קשיים בדרך..
מאחלת לך להמשיך להיות כזו אלופה במה שאת עושה ומרגשת
את כל כך כל כך יפה !!
היופי שלך הפנימי זורח כולו וגורם לך להיות הרבה יותר יפה מבחוץ
יש עלייך כל כך הרבה השראה את קסם אמיתי
והאמת שהזדהתי עם המילים שלך בתור בחורה עם ” בטן” אני מזדהה עם כל מילה שכתבת
אפשר להציע לך חברות ???
אני מכירה אותך רק וירטואלית וממש ממש עושה חשק להיות חברה שלך
את צודקת, הנשמה היא העיקר.
והנשמה שלך יפהפיה!
נכון בחברה שלנו הגוף מאד חשוב,
גם בינינו לבין עצמנו חשוב לנו איך אנחנו נראים (כמה שנגיד “לא אכפת” זה עדיין אכפת….)
אבל לפעמים האור של הנשמה עולה ומתגבר ומניס את כל הצללים,
ולב זהב וכישרון ענק שוקלים הרבה יותר מכמה קילו עודפים.
תצליחי תמיד
ואל תפחדי משום דבר!
אוהבת….
הי רחלי קרוט, קראתי את מה שכתבת כאן על המילים שהפכו אותך לדווקאית, מעניין, אני ממילים אחרות הפכתי לדווקאית. מעולם לא סבלתי מעודף משקל, אפילו כילדה הייתי שחיפה, אימי תמיד סיפרה לי את הסיפורים על ילדי אפריקה ועל עצמה בשואה שלא היה לה מה לאכול ולילדים האלה מאפריקה שאין להם מה לאכול כדי שאסכים להכניס ביס קטן לפה ואוכל משהו. עד שחליתי בגיל 39 ושכבתי חודשיים וחצי בבית חולים ומילאו אותי קורטיזון שהישמין אותי וגרם לי לסוכרת. אז אם יש לך תיאבון בריא נצלי אותי, שנאתי אוכל עד שחליתי, גם לא הייתי מלכת הבישולים שנים רבות. מאז שחליתי פיתחתי תיאבון לא בריא, והחלטתי ללמוד בישול מקצועי ועשיתי. אז לפעמים דווקא או מחלות יכולות לגרום לשינויי חיים קולוסאלי. תהני מעצמך ומהבישול שלך ומהאוכל ולטעמי את אישה יפה מאוד ואין לך מה להתבייש במשקל ובמראה שלך בכלל. את בכלל לא צריכה לעשות דווקא, אלא יכולה להנות מהחיים.